השנה בחרתי לאחל לכולנו שנה טובה יצירתית ומתוקה עם צילום ברכה, עבודת יד של בתיה עוזיאל אותה זכיתי לקבל מידיה בנערותי.
היום אנחנו רגילים לבחור את ערוץ הטלוזיה בו נרצה לצפות, ערוצים מיוחדים מוקצים לתכניות ריאליטי.
אם לחזור במנהרת הזמן לימי ערוץ הטלווזיה האחד, שעות מסויימות במהלך היום הוקדשו לטלווזיה הלימודית. כל יום בשעה 16:00 שידרו שם תכנית מלאכת יד בניצוחה של בתיה עוזיאל, היא אם מטבע הלשון "הכינותי מראש".
הייתי בת 15 כשבתיה הכריזה על תחרות עיצוב אגרות ברכה לשנה החדשה. עיצבתי, שלחתי, ולאחר זמן מה נחתה בביתנו מעטפה חומה 'רשמית' של מדינת ישראל ובה הזמנה לקחת חלק בצילומי פרקי התכנית לקראת השנה החדשה: "הנני שמחה להודיעך כי עבודתך נבחרה כאחת היפות והמקוריות שהשתתפו בתחרות "עיצוב אגרות ברכה לשנה החדשה"." נכתב.
עלינו על רכבת מקרית מוצקין לתל אביב ומשם לקלאוזנר 14 רמת אביב שם המתינה לנו בתיה. הושיבו אותנו על מדשאה, הסבירו מה יכלול היום, צילומים, צילומים. וגם, הציגו את הפרסים שממתינים לזוכים. בתוך ליבי קיויתי לקבל את עבודת ידה של בתיה.
על כר הדשא דרשה הדיווה מההפקה לצלם ולשדר את התכנת בצבע "שלא ייצטרכו להפעיל 'אנטי מחיקון'". שכן, בימים ההם מקובל היה לצלם בצבע אך השידור היה בשחור לבן. אזרחי ישראל רכשו "אנטי מחיקון" כדי לצפות בתכניות בצבע. בזכות התעקשותה תכנית עיצוב אגרות הברכה לשנה החדשה היתה הראשונה ששודרה בצבע בטלוויזיה הלימודית.
ואני? אני הצלחתי. זכיתי בעבודת היד של בתיה, שמלווה אותי כל השנים ותלויה על הקיר בין העבודות בסטודיו שלי.
וגם, השתתפתי בתכנית הטלווזיה הראשונה ששודרה בצבע בטלווזיה הלימודית.
לימים הוקם פורום אמנות שימושית ב-Ynet. לאחד ממפגשי הפורום הזמינו את בתיה. זו היתה הזדמנות למפגש חוזר. אחר כך, הופק ירחון 'הוביתון'. זוכרים? עתה, כאמנית יוצרת, מצאתי את עצמי כותבת בירחון יחד עם הגדולה מכולן, בתיה עוזיאל.
אחרי פרץ הנוסטלגיה, כאן, אני מאחלת לכולנו שנה טובה, מתוקה, בריאה ויצירתית.