ניצנים לימים טובים

דברים שעושים טוב.

בתחילת האירוע הזה שכולנו נמצאים בו עכשיו, לתוך השכול וההלם, פתחתי מעין 'חמל' בבית. דומה לסיפור של רובנו, לא? בין ההתרחשויות המטלטלות סביב, כל אחד השתדל לתת ולסייע כמה שרק יכול היה.

ציוד למפונים ולחיילים, מקלט לנקות ולהשמיש, לבשל, לאפות ולפנק את המשפחות של החיילים והמגוייסים ביישוב, פה מצאתי עבודה למישהי שביום אחד איבדה את הבית ואת הפרנסה, ושם חברות שביקשו שאסייע להן למצוא אנשי קשר כדי לתרום מופעי תרבות – הצגות, סיפורים, שירה, המשפחה כמובן ועוד, לא חסר.

בין לבין קיבלתי טלפון ממוטי, איש יקר: "איילת, לך יש משפחה בעוטף, בטח יש לך אנשי קשר, אני רוצה לתרום סטים של מצעים למיטות תינוק, עזרי לי".

את האמת? לא תארתי לעצמי איך זה יגמר ולאן יגיעו. בתחילה הם בקשו להמתין, לשמור עבורם, צריכים אך במלונות זה עדין לא הזמן.
לקראת חנוכה כשמזג האויר החל להתקרר וחלק מהיישובים עברו לדיור זמני/קבוע הם נשלחו, הסטים, לתינוקות קטנטנים ולאמהות שלהם, "נשים שילדו והבעלים חטופים ולנשים עם תינוקות רכים בלי בעל" כך כתבה מנהלת קהילה עמה הייתי בקשר.

הניצנים צורפו באהבה לסטים.
מודה על ההזדמנות ולכל מי שסייע במשימה הזו.

מעט חום בתקווה לימים טובים מאלו.